הרדוף הנחלים – השיח היפה והמסוכן של מעיינות ישראל
הרדוף הנחלים – Nerium oleander
אי־אפשר לטייל בקיץ לאורך נחל מסודר בלי לפגוש אותו: שיח גבוה, ירוק־עד, עלים צרים וארוכים, ופריחה ורודה או לבנה שמצטלמת פצצה. הרדוף הנחלים יוצר וילונות ירוקים־ורודים לאורך נחלים, תעלות השקיה, מעיינות ושולי כבישים ליד מים. הוא אוהב קרקע לחה, אבל מסוגל לשרוד גם חום כבד, זיהום אוויר וגיזומים אגרסיביים – לכן בחרו בו הרבה רשויות כצמח נוי “קשוח” למפרדות וכבישים.
אבל כמה שהוא יפה – ככה הוא רעיל. כל חלקי הצמח מכילים גליקוזידים קרדיאליים (כמו אולאנדרין) המשפיעים על הלב. אכילה של עלים, ענפים או צוף בריכוז גבוה עלולה לגרום בחילות, הקאות, הפרעות קצב ואפילו מוות – בבני אדם וגם בבעלי־חיים. אפילו שריפה של ענפי הרדוף על המדורה עלולה לשחרר חומרים רעילים בעשן.
ברפואה עממית, בעולם הים־תיכוני ניסו להשתמש בו כצמח מרפא חזק – למשל למשחות חיצוניות או כתכשיר לבעיות עור ונשימה – אבל היום ברור שמדובר בצמח בעל מרווח ביטחון מאוד צר, ולכן לא משתמשים בו בבטחה ברפואה ביתית מודרנית. כל מה שמספרים עליו – זה ברמת פולקלור, לא המלצה.
ברמת סיפור, הרדוף הפך לסמל כפול: מצד אחד יופי, נשיות, חן – מצד שני סכנה, זהירות ואזהרה. יש גם מחקרים שהציעו שאולי הרדוף היה ה”דפנה” של אורקל דלפי, וכי חלק מהחזיונות נבעו מחשיפה לרעלים בצמח.
בטיול, הרדוף הוא צמח הדרכה מושלם:
-
לדבר על צמחים רעילים בטבע,
-
להסביר לילדים למה לא אוכלים שום דבר שלא מזהים,
-
להזהיר לא להשתמש בענפים למדורה או לשיפודים,
-
ולהראות איך צמח אחד יכול להיות גם נוי אהוב בגינה וגם מקור להרעלה.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הרדוף הנחלים – להכירו מקרוב, לשמוע אגדות ופולקלור, להבין את הסכנות שבו וללמוד איך מתנהלים חכם בטבע ליד צמחים רעילים.
