כלנית מצויה – הכלה של השדות
Anemone coronaria
הכלנית המצויה היא כבר לא רק פרח – היא מותג. השטחים האדומים של דרום אדום, הכתמים הסגולים בגליל, המרבדים הרב־צבעיים בשפלת יהודה – כל אלה שייכים לה. זה גיאופיט ממשפחת הנוריתיים, בעל פקעת שחורה קטנה שמחכה כל הקיץ באדמה, ואז בחורף שולחת עלים ופרח גדול, פשוט למראה אבל מדויק: מרכז כהה ועשיר באבקנים, ומסביב עלי עטיף רחבים בצבעים אדום, לבן, סגול, ורוד – תלוי באוכלוסייה.
בישראל הכלנית נפוצה במרחב הים־תיכוני: גליל, גולן, הרי המרכז, שפלה ומישור החוף, וגם בצפון הנגב – שם המרבדים האדומים הפכו לפסטיבל “דרום אדום”, המושך אלפי מטיילים לחגוג את “שיא החורף”. היא גם נבחרה ב־2013 לפרח הלאומי של ישראל – בזכות היופי, הפריסה הארצית והאהבה הציבורית העצומה אליה.
מבחינה אקולוגית, הכלנית היא אלופה: פריחת חורף, האבקה בעיקר ע”י דבורים וזבובי פרחים, מנגנון הגנה שבו הפרח נסגר בלילה ובגשם כדי להגן על האבקה, ויכול ליצור גם אוכלוסיות רב־צבעיות וגם אוכלוסיות אדומות בלבד. מחקרים חדשים הראו שדווקא גורמי קרקע ואקלים (ולא רק מאביקים) משפיעים על התפוצה של הצבעים השונים – בצפון רואים “קליידוסקופ” של צבעים, ובדרום בעיקר אדום, עמיד יותר ליובש.
בטיולים כלנית היא “שער הכניסה” המושלם לעולם פרחי הבר: אפשר לדבר דרך פרח אחד על גיאופיטים, אבקה, צבעים שונים באותה אוכלוסייה, שמירת טבע (פרח מוגן שאסור לקטוף) – והכי חשוב, לתת לקבוצה כמה דקות פשוט לשכב על הגב בתוך השדה האדום.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הכלנית המצויה להכיר אותה מקרוב, נשמע עליה אגדות, פולקלור ושימושים.
אגדת הכלניות:
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, חי נסיך יפה תואר. כשבגר, החליט בן המלך לקחת לו אישה לחיים והכריז על נשף בארמון. אלפי נשים החליטו לנסות את מזלן, ביניהן גם שלוש אחיות ממשפחה טובה: כלנית, נורית ופרג. יפות אחת אחת ודומות מאוד.
האחיות נסעו לחפש את השמלה הכי יפה בעיר, אך החנויות היו הומות ובשלב מסויים נפרדו האחיות ונפגשו שוב רק כשחזרו לביתן, כל אחת עם החוויות שלה, כל אחת עם שלל הקניות שלה, וכולן עם אותה שמלה אדומה. צרה צרורה! איך יוכל הנסיך להבדיל בין שלושתן? האחיות בכו ובכו ובכו עד שאימן הציעה פתרון: כל אחת מהן תוסיף להופעתה סימן היכר ייחודי לה. כלנית הוסיפה צעיף לבן שהביאה ממסעותיה בהודו, נורית הגנדרנית קישטה את השמלה בנוצצים ומרחה על שפתיה אודם מבריק, ופרג ענדה עגילים שחורים ששאלה מאמה. עם ההופעה המשודרגת הן נכנסו לאולם וכבשו את ליבו של הנסיך תוך דקות.
הנסיך בילה עם כל אחת בנפרד במשך יום שלם, ומקץ שלושה ימים הודה שהוא לא מצליח להגיע לכדי להחלטה. גם שלוש האחיות נשבו בקסמיו, וכל אחת רצתה בו לעצמה. שוב בכי, שוב התא המשפחתי בסכנה, ואז עוד פתרון נמצא: הנסיך ישא את שלושתן, בתנאי שיקדיש לכל אחת מהן תקופת התייחדות משלה, פעם בשנה, כל שנה. הנסיך המאוהב מיהר להסכים ורק ביקש שהאחיות ימשיכו לענוד את סימני ההיכר כדי למנוע בלבול ובושות מיותרות.
מאותה סיבה הוא גם החליט לפתוח יומן ולקבוע תאריכים לכל אחות, לפי סדר האלף-בית: כלנית, נורית, פרג. ומאז, מדי שנה, פורחת ראשונה הכלנית עם הצעיף הלבן מסביב לאבקנים, השנייה להופיע היא נורית עם העלים המבריקים ומסיימת את הסבב כל שנה פרח הפרג, עם העיגולים השחורים על עלי הכותרת שלה.
תודה רבה
