רומיאו ויוליה – הסיפור האמיתי:
טרגדיה פוליטית הפכה למותג של מיליונים
בכל שנה, מיליוני תיירים נוהרים לסמטאות הצרות של ורונה, איטליה. הם עומדים בתור שעות כדי לגעת בפסל ברונזה של נערה ולהצטלם מתחת למרפסת אבן עתיקה. הם בטוחים שהם נוגעים בהיסטוריה, בשיא הרומנטיקה האנושית.
אבל האמת היא שוורונה היא לא זירת פשע של אהבה אסורה, היא זירת השיווק המבריקה ביותר בעולם.
העלילה: 5 ימים של טעויות קטלניות
לפני שנחשוף את הזיוף, כדאי להיזכר במה שוויליאם שייקספיר באמת כתב. הסיפור מתרחש בוורונה, שם שתי משפחות אצולה – מונטקיו וקפיאלטי – מצויות בסכסוך דמים עתיק.
רומיאו (מונטקיו) ויוליה (קפיאלטי) נפגשים בנשף מסכות, מתאהבים ממבט ראשון ונישאים בחשאי תוך 24 שעות. אבל מכאן הכל משתבש: קטטה ברחוב מובילה למותו של מרקוציו, חברו של רומיאו; רומיאו נוקם והורג את טיבאלט, בן דודה של יוליה, ונגזר עליו גירוש מהעיר.
כדי להתאחד איתו, יוליה שותה שיקוי שגורם לה להיראות מתה למשך 42 שעות. התכנית משתבשת כשהמכתב שמסביר את התרמית לא מגיע לרומיאו בגלל סגר (מגפת הדבר!). רומיאו, שבטוח שאהובתו מתה, מגיע לקבר שלה ומתאבד בבליעת רעל. יוליה מתעוררת, רואה את גופתו, ונועצת בליבה פגיון. חמישה ימים של אהבה שהסתיימו בשתי גופות ושלום מאולץ בין המשפחות.
מהבמה להוליווד: סיפור שאי אפשר להשתיק
העלילה הזו הפכה ל DNA של התרבות המערבית. לאורך מאות שנים היא תורגמה לכל פורמט אמנותי:
-
באופרה ובלט: מהאופרה המרגשת של גונו ועד למוזיקה האלמותית של פרוקופייב לבלט, שהפכה ליצירה המושמעת ביותר בבתי ספר לריקוד.
- בתאטרון: ההצגה עולה שוב ושוב ברחבי העולם באולמות ברמה גבוהה, בתי ספר לתאטרון ואפילו תאטרון בובות.
-
"סיפור הפרברים" (West Side Story): העיבוד המודרני המפורסם ביותר, שהעביר את המלחמה לרחובות ניו יורק בין כנופיות מהגרים, והפך למחזמר וסרט זוכה אוסקרים.
-
הקולנוע: החל מהגרסה הקלאסית של זפירלי ב-1968, דרך הגרסה הפרועה והמודרנית של באז לורמן עם ליאונרדו דיקפריו (שבה החרבות הפכו לאקדחים), ועד לסרטי אנימציה וקומדיות רומנטיות ששואבות מהנוסחה הזו השראה אינסופית.
ההיסטוריה של ה"פייק": מי באמת המציא את רומיאו?
כאן מתחילה החפירה הארכיאולוגית שתהרוס לכם את הפנטזיה. שייקספיר מעולם לא ביקר בוורונה והוא בהחלט לא המציא את הסיפור.
-
המקור העתיק: השורשים מגיעים מהמשורר הרומי אובידיוס (שנת 8 לספירה), שכתב על פירמוס ותיסבה – זוג בבלי שהתאבד בגלל טעות בזיהוי.
-
האציל הנכה: מי שנתן לסיפור את השמות "רומיאו ויוליה" ואת המיקום בוורונה היה לואיג'י דה-פורטו ב-1524. הוא כתב את זה כסוג של טיפול נפשי בזמן שהיה משותק בביתו, כואב את אהבתו הנכזבת לבת דודתו.
-
המרפסת המזויפת: זו ה"הונאה" הגדולה מכולן. במחזה המקורי אין מרפסת, רק חלון. המרפסת שאתם רואים בוורונה היום נבנתה רק ב-1936 מחלק של סרקופג (ארון קבורה) עתיק שהודבק לקיר כדי למשוך תיירים.
-
הקבר שהיה שוקת: "הקבר של יוליה" המפורסם שימש במשך מאות שנים כשוקת מים לסוסים של הנזירים המקומיים, עד שמישהו הבין שאפשר למכור כרטיסי כניסה אם נקרא לו "קבר".
למה אנחנו מעדיפים את האגדה?
בסופו של דבר, האמת ההיסטורית – שהמרפסת היא קישוט מ-1936 והקבר הוא כלי להשקיית בהמות – פחות חשובה מהצורך האנושי שלנו להאמין באגדה נוצצת. העולם מעדיף רומנטיקה על פני עובדות, כי עובדות הן קרות ויבשות, ואהבה גדולה מהחיים היא מה שנותן לנו השראה לנסוע עד איטליה רק כדי להשאיר פתק על קיר.
אז בפעם הבאה שאנחנו מטיילים בוורונה, תיהנו מהאווירה, אבל תזכרו: יוליה מעולם לא הייתה קיימת ומעולם לא עמדה במרפסת, רומאו מעולם לא טיפס לשם, והעירייה הרוויחה כל שנה 120 מליון יורו בזכות המשיכה שלכם לרומנטיקה…
