פרק 20: נוסטלגיה ספורטיבית "אנחנו על המפה"

ההיסטוריה של הספורט בישראל מדור הנפילים בכדורגל (יעקב חודרוב, נחום סטלמך, שפיגלר ושיים), דרך אימפריית הכדורסל של מכבי והחגיגות בכיכר מלכי ישראל ("אנחנו על המפה").

הטראומה של י"א חללי מינכן (הסייפים והמרימים), תור הזהב של הטניס (מנסדורף וגליקשטיין), מעצמת הג'ודו והשייט, השחמט והספורט הפראלימפי.

וגם הצד האפל: הקונספירציות, מכירות המשחקים, והטוטו של יום שלישי.

📻 הפתיח: לא רק משחק, אלא קיום

בישראל הקטנה והמוקפת אויבים של פעם, ספורט לא היה "בידור". הוא היה הוכחת קיום.

כל גול נגד נבחרת מאירופה היה ניצחון על האנטישמיות.

כל סל נגד צסק"א מוסקבה היה ניצחון על הקומוניזם ועל ברית המועצות שמנעה מיהודים לעלות.

הספורטאים לא היו סתם אתלטים; הם היו חיילים במדים קצרים.

והקהל? הקהל היה בטירוף חושים. נצמדנו לרדיו ("שירים ושערים"), מילאנו טפסים, והתפללנו לנס.

🧤 חלק א': דור הנפילים בכדורגל – כשהקירות רעדו

1. השוער האגדי: יעקב חודרוב ("הפנתר")

לפני שהיו כפפות משוכללות ונעליים ממותגות, היה יעקב חודרוב.

המיתוס: האיש היה עשוי מברזל. במשחק נגד וויילס (1958), שברו לו את האף, הוא נקע את הכתף, אבל המשיך לשחק ולזנק כמו פנתר כדי להציל את השער. הוא היה סמל להקרבה. הוא לא שיחק בשביל כסף, הוא שיחק בשביל הסמל.

2. ראש הזהב: נחום סטלמך

השער המפורסם ביותר לפני מונדיאל 70'. הנגיחה שלו לרשת של לב יאשין (שוער נבחרת ברית המועצות שנחשב לבלתי עביר) ברמת גן. זה היה רגע שבו דוד ניצח את גוליית, לפחות לרגע.

3. מוטל'ה שפיגלר ומונדיאל 1970

הפעם היחידה שהיינו שם, במקסיקו.

הרגע: הבעיטה החזקה של שפיגלר לרשת של שוודיה. עד היום, זהו השער הישראלי היחיד בגביע העולם. אנחנו חיים על הזיכרון הזה כבר יותר מ-50 שנה.

4. הקוסמים: מלמיליאן, ברקוביץ' ואוחנה

אורי מלמיליאן: "בעיטת הבננה" (המסובבת) מהקרן. הוא היה האמן של ירושלים.
אייל ברקוביץ' ("הקוסם"): המסירות הגאוניות שלא ראו כמותן.
אלי אוחנה: המלך של השכונה. השיער הארוך, הצווארון המורם, והגול ההוא באוסטרליה שהעלה אותנו לפלייאוף.

🏀 חלק ב': מכבי תל אביב – דת המדינה והמזרקה

בימי חמישי בערב, המדינה נכנסה לעוצר. מכבי תל אביב שיחקה באירופה.

1. נס וירטון והמשפט של טל ברודי (1977)

זה היה יותר מספורט. זה היה פוליטיקה. צסק"א מוסקבה סירבה להגיע לתל אביב. המשחק נערך בעיירה נידחת בבלגיה (וירטון).

הניצחון: כשמכבי ניצחה את הענקים הרוסים, טל ברודי, במבטא אמריקאי כבד ונרגש, צעק למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית:"אנחנו במפה! ואנחנו נשארים במפה! לא רק בספורט, בהכל!"משפט שהפך להמנון לאומי.

2. כיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין)

אחרי הניצחון בגמר (נגד וארזה), קרה משהו ספונטני.

המזרקה: אף אחד לא ארגן את זה. מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות וזרמו לכיכר העירייה. בשיא האקסטזה, אנשים קפצו בבגדים לתוך המים המלוכלכים של המזרקה. דתיים, חילונים, עשירים ועניים – כולם התחבקו במים. זו הייתה האופוריה הישראלית בשיאה.

3. הקרבות נגד הפועל

אי אפשר לדבר על מכבי בלי ה"אדומים". הדרבי התל אביבי היה מלחמה. שאול אייזנברג, בארי לייבוביץ', והקהל באוסישקין ששר שירי נאצה למכבי.

🕯️ חלק ג': הפצע הפתוח – י"א חללי מינכן

הספורט הישראלי נושא צלקת נצחית.

1. האולימפיאדה בדם (1972)

המשלחת יצאה למינכן בגרמניה בתקווה גדולה. זה נגמר בטבח.

הקורבנות: 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים נרצחו על ידי מחבלים פלסטינים ("ספטמבר השחור").
הסייפים: המאמן אנדריי שפיצר (שבתו אנקי הפכה לסמל המאבק לזיכרון) והסייף דן אלון שניצל. ענף הסייף חטף מכה אנושה.
המרימים והמתאבקים: יוסף רומנו, דוד ברגר, זאב פרידמן. הגיבורים שניסו לחסום את הדלת בגופם.
ההלם: המשחקים נעצרו ליום אחד, ואז המשיכו ("The games must go on"). המשפט הזה צרב את הנשמה הישראלית כבגידה של העולם. אסתר רוט-שחמורוב, התקווה הגדולה שלנו באתלטיקה, פרשה מהתחרות וחזרה הביתה עם הארונות.

🎾 חלק ד': הטניס – הלילות הלבנים ברמת השרון

בשנות ה-80, ישראל הפכה פתאום למעצמת טניס.

אצטדיון קנדה (רמת השרון): המקדש החדש. במשחקי גביע דיוויס, הקהל הישראלי התנהג כמו במגרש כדורגל – תופים, צעקות ועידוד פרוע שהוציא את היריבים מדעתם.
הגיבורים: עמוס מנסדורף, שלמה גליקשטיין, ושחר פרק (מאוחר יותר). הניצחונות על מעצמות כמו צ'כיה ושוויץ הכניסו אותנו ל"בית העליון".

🕵️‍♂️ חלק ה': הקונספירציות וההימורים – הצד האפל

לא הכל היה טהור. הספורט הישראלי היה מלא שמועות, לכלוך וקומבינות.

1. הטוטו – התקווה של יום שלישי

לפני הווינר, היה טופס הטוטו מנייר.

הטקס: ביום שלישי היית הולך לקיוסק, לוקח טופס, ומסמן X, 1, 2.
הפנטזיה: כולם חלמו על "הפרס הראשון". מי שניחש 15 (ואחר כך 16) משחקים, הפך למיליונר.

2. "מכרו את המשחק!"

בכל שבת שנייה הייתה שמועה: "השוער מכר את המשחק", "השופט קיבל שוחד".

פרשת "שבת של כדורגל": בשנות ה-80 נחשפה רשת הימורים לא חוקית שבה שחקנים הימרו נגד הקבוצות של עצמם! ישראל כהן והמשחק המפורסם (מאוחר יותר) שבו הוא ניסה להכשיל את שחקן היריב שוב ושוב ולא הצליח.
הבנקים של ההימורים: עולם תחתון שניהל הימורים במזומן בקיוסקים אפלים.

🥋 חלק ו': מעצמת הג'ודו והשייט – הזהב הראשון

אחרי עשרות שנים של כישלונות ("העיקר ההשתתפות"), בשנות ה-90 החלטנו שאנחנו רוצים לנצח.

יעל ארד (ברצלונה 92): הרגע שבו היא ניצחה בחצי הגמר ומאמנה דני לאופולד קפץ עליה. היא עלתה לפודיום עם מדליית כסף. המדליה האולימפית הראשונה בתולדות המדינה.
אורן סמדג'ה: יום אחריה, הוא הביא את הארד. ישראל הפכה למעצמת ג'ודו.
הים: גל פרידמן (זהב ראשון באתונה 2004!), לי קורזיץ, שחר צוברי. התברר שהישראלים טובים מאוד כשנותנים להם גלשן ורוח.

♟️ חלק ז': ענפי הנישה והגאווה השקטה

1. השחמט – המעצמה השקטה

עם העלייה מרוסיה בשנות ה-90, ישראל הפכה לאחת המדינות החזקות בעולם בשחמט.

בוריס גלפנד: סגן אלוף העולם. פתאום שחמט הפך לכותרת ראשית.

2. הספורט הפראלימפי – האלופים האמיתיים

תמיד היינו טובים בזה אבל לא תמיד דיברו על זה.

קרן לייבוביץ': השחיינית ששברה שיאי עולם.
המורשת: ישראל היא מעצמה עולמית בספורט נכים, אולי בגלל ההיסטוריה שלנו עם פצועי צה"ל ונכי מלחמות שהשתקמו דרך הספורט (בית הלוחם).