הצטרפו לטיולים ואגדות בפייסבוק לתמונות ועדכונים
נעלה צפונה ונטייל מול הגולן עמוק בתוך טבע מקסים. נטייל בשמורת נחל קדש, נגיע למצודת כ"ח ונשמע את סיפור גבורתו של דודו איש הפלמ"ח, נעשה תצפית על אצבע הגליל, קרית-שמונה, אגמון החולה, נחל עיון, רמת הגולן, קיבוצי הגליל ועוד…
משם נמשיך בנסיעה אל עבר שמורת תל דן ונעבור במסלול דק (Deck) מרהיב שעובר בין עצים טרופיים טבעיים, נחזה בטחנות קמח עתיקות, נדלג בין מעברים ושבילים נסתרים, ומי שירצה יוכל להשתכשך בבריכת המים המרעננים… 🙂 כמו כן, נבקר בעתיקות תל דן, שם נוכל לראות שאריות ארכיאולוגיות של בית המקדש שנאצלה לבנות ממלכת ישראל לאחר שהתפצלה מממלכת יהודה.
בדרך נראה נעבור גם בתצפיות מיוחדות, נראה מקומות היסטוריים, נוף ירוק ויפהפה, נחלים זורמים, שמורות טבע, מעיינות ועוד…
האגדה מספרת כי שלושת הנחלים: החצבני, הבניאס והדן היו מתווכחים מי החשוב מכולם. אמר החצבני: "אני הארוך מכולם, אני משקה שדות וכרמים ובזכותי האנשים חיים". טען כנגדו הבניאס: "אני החשוב מכולם – האדם בנה לו מקדשים במסלולי וקבע כי מימי קדושים הם". נחל הדן התרגז והשיב: "אני הוא הגדול והחשוב מכולכם, אני נושא את מירב המים, העולם כולו החל בגן עדן שאותו אני השקיתי, אדם וחוה שתו ממני".
המריבה בין הנחלים הייתה קשה ומרה, וקולות הנחלים המתווכחים הדהדו ברמה. פנו הנחלים לאלוהים שישפוט מיהו החשוב מכולם. לבקשתם ירד האל מהשמיים, ישב על גבעה רמה והקשיב לטענות הצדדים. טענו הנחלים, הביאו עדים, פרטו לפרטים, דיברו והתווכחו.
התרגז האל על קטנוניות הנחלים, הרים מקלו ורעם בקול גדול: די נמאסתם, אני החלטתי: לא החצבני, לא הבניאס ולא הדן. אף אחד לא חשוב מחברו. הגיע זמנכם ללמוד להסתדר יחד. הניף מקלו, סימן תוואי חדש למים הזורמים וחיבר את הנחלים לאחד – הוא הירדן הזורם בגאון ממקום המשפט, תל אל-קאדי (ועברית תל השופט, תל דן) דרומה לכינרת.
בתל חמישה מעיינות ועשרות פלגי מים החוברים ומתפצלים שוב בין העצים המצלים מעל. המקום כה יפה וקסום, עד שתושבי האיזור בעבר היו בטוחים שזהו מיקומו המקורי של גן העדן התנ"כי, והפלגים המשחקים ומפכים בו הם הנהרות המוזכרים בספר בראשית.
בתקופת המקרא היה התל בין היישובים הגדולים ביותר בממלכת ישראל ושימש מרכז פולחן ותעשיית ברזל ונשק. מתקופה זו נמצאה תגלית מרעישה: ההוכחה היחידה מחוץ לסיפורי התנ"ך לאימות קיומו של דוד המלך ושושלתו – כתובת חרס, תכתובת בין מלך ארם למושל המקומי ומציינת את בית דוד.
