שביל ישראל מקטע 10: מטבריה, יער שוויץ, דרום הכנרת ועד קיבוץ דגניה
זהו אחד הקטעים היפים והמגוונים בשביל ישראל:
הליכה על מדרונות תלולים מעל הכנרת, תצפיות רחבות אל הגולן והחרמון, מעיין קטן ומוצל, אתרי חלוציות מן החשובים בארץ, בית עלמין היסטורי, ירידה אל הירדן הדרומי וסיום באזור סכר אלומות.
זהו מסלול שמחבר בצורה נדירה בין טבע, היסטוריה, התיישבות, זיכרון ונוף.
נקודות עניין לאורך המסלול:
יער שוויץ, מצפים שונים לכנרת ולהרי הגולן, עין פוריה, מצפה התמר, בריכת הטבעונים, בתי ראשונים במושבה כנרת, "הארמון", חצר כנרת, גן המייסדים, בית עלמין כנרת, קבר הסוסה בובה, בית המוטור, אתר הירדנית, רוב רוי, תעלת הירדן השקט, חוות ביתניה, בריכות סכר אלומות.
תיאור המסלול המפורט:
יער שוויץ ומצפי הנוף
יער שוויץ משתרע על המדרון התלול היורד מרמת פוריה אל טבריה והכנרת. זהו יער שניטע בסיוע יהודי שווייץ, ומכאן שמו, והוא פותח לאורך השנים כאזור יער, נופש ותצפיות.
דרך הנוף והמצפורים חושפים שוב ושוב את הכנרת כולה, את הרי הגולן שממזרח, את הרי הגליל מצפון ואת החרמון בימים בהירים. עוצמתו של המקום היא במפגש שבין ההר לבין הבקע: מעליכם יער ומדרון, ומתחתיכם הכנרת ועמק הירדן.
עין פוריה
עין פוריה הוא מעיין קטן ונעים למרגלות פוריה עילית. מימיו נקווים לבריכות קטנות ומוצלות, והאזור שסביבו הוסדר לביקור עם עצים, פינות ישיבה ונוף יפה אל דרום הכנרת.
זהו מקום מצוין לעצירה קצרה, להתרעננות ולהתחברות לצד הרך והירוק של המדרון, רגע לפני שממשיכים אל אתרי ההתיישבות ההיסטוריים של העמק.
מצפה התמר
מצפה התמר הוא אחת מנקודות התצפית היפות באזור. מכאן נפתחים נופי הכנרת, עמק הירדן והגלעד, והמקום מאפשר להבין היטב את המבנה הגיאוגרפי של האזור כולו.
זהו מקום נפלא לעצור בו ולהסביר כיצד נראית הכנרת לא רק כאגם יפה, אלא כציר טבעי, היסטורי ויישובי מן החשובים בארץ.
בריכת הטבעונים
באזור רמת פוריה נשמר גם זיכרון מסקרן של ניסיון התיישבות אידיאולוגי קטן ויוצא דופן, שנקשר בסיפורה של “בריכת הטבעונים”.
הבריכה עצמה היא בריכת אגירה קטנה, ככל הנראה שריד לניסיון חיים חלוצי ששילב חקלאות, פשטות וקרבה לטבע.
המושבה כנרת ובתי הראשונים
המושבה כנרת נוסדה בשנת 1908, והיא אחת מאבני היסוד של ההתיישבות היהודית בעמק הירדן. בתי הראשונים שבה משקפים את רוח התקופה.
בתי אבן מאבני בזלת, פשוטים אך מרשימים, שנבנו מתוך רצון להיאחז בקרקע ולבסס חיי קבע.
ההליכה בין בתי המושבה מחזירה את המטייל לימי הראשית של ההתיישבות בעמק, אל השנים שבהן כל בית, כל חלקה וכל שורת עצים היו צעד נוסף במפעל הציוני המתחדש.
“הארמון” במושבה כנרת
במושבה כנרת נקשר גם הכינוי הידוע “הארמון”, המזוהה עם בית טריידל. על שפת ים כנרת, ארמון רב תפארת… (המשוררת רחל).
הכינוי הזה, שיש בו משהו חגיגי ומעט משועשע, הפך לחלק מסיפורי המקום.
זהו פרט קטן אך מקסים, שמזכיר כי ההיסטוריה של ההתיישבות אינה מורכבת רק ממאבקים ועבודה קשה, אלא גם מזיכרונות, כינויים ושירים שהקהילה שומרת בלב.
חצר כנרת
חצר כנרת, או חוות כנרת, היא מאתרי המורשת החשובים ביותר של ראשית ההתיישבות העובדת בארץ ישראל.
החווה נוסדה בשנת 1908 ושימשה מקום הכשרה לפועלים חקלאיים, מרכז לניסויים חקלאיים, וזירה שבה התגבשו רעיונות גדולים על עבודה עברית, חיי קבוצה והתיישבות שיתופית.
מכאן צמחו דפוסים ורעיונות שהשפיעו על הקבוצה, הקיבוץ והמושב, ועל הדרך שבה עוצבה ההתיישבות החלוצית בארץ.
בית העלמין כנרת
בית העלמין כנרת הוא אחד האתרים המרגשים והטעונים בארץ. קבורים בו רבים מאנשי העלייה השנייה והשלישית, ובהם דמויות מרכזיות בעיצוב התרבות והחברה העברית, כמו רחל המשוררת ונעמי שמר.
זהו מקום שבו ההיסטוריה הלאומית מקבלת פנים ושמות, והמפגש עם המצבות ועם הנוף הנשקף אל הכנרת יוצר תחושה חזקה של המשכיות וזיכרון.
קבר בובה
בובה הייתה פרדה שהפכה עם השנים לדמות מוכרת ואהובה בזיכרון המקומי של אנשי כנרת.
הקבר שלה, באזור בית המוטור וחורשת האקליפטוסים, הוא תזכורת לכך שגם לבהמות העבודה של ימי הראשית היה מקום של כבוד בסיפור ההתיישבות.
לפעמים דווקא הפרטים הקטנים והלא רשמיים הם אלה שמקרבים את ההיסטוריה אל הלב.
בית המוטור
בית המוטור נבנה בשנת 1910 עבור חוות כנרת, ושימש כבית משאבה לשאיבת מים מן הירדן לצורך השקיית השדות.
הוא נחשב למכון השאיבה הראשון בהתיישבות היהודית, ולכן הוא אתר מפתח להבנת הקשר שבין חלוציות, טכנולוגיה וחקלאות.
המבנה הקטן הזה מספר סיפור גדול: בלי מים, לא הייתה חקלאות, ובלי חקלאות קשה להבין את הצלחת ההתיישבות בעמק.
הירדנית ורוב רוי
הירדנית היא אתר טבילה נוצרי מוכר על הירדן הדרומי, סמוך למוצא הנהר מן הכנרת.
חשוב לדייק: זהו אתר טבילה מוסדר ומרכזי מאוד לצליינים, אך מקום טבילתו של ישו דווקא בקאסר אל־יהוד, מדרום ליריחו.
סמוך לירדנית פועל גם אזור תיירות ונופש, ובקרבת מקום נמצא אתר רוב רוי, המציע שיט וחוויה נהרית רגועה. כך נוצר כאן מפגש מעניין בין קדושה, תיירות, מים ונוף.
חוות ביתניה – סיפור מיוחד של חלוציות, חזון ומשבר
אזור ביתניה הוא אחד המקומות המרתקים ביותר להבנת עומק החלוציות בארץ ישראל. למעשה מדובר בשני אתרים קרובים: ביתניה תחתית שבעמק, וביתניה עילית שעל המדרון.
ביתניה תחתית נוסדה בשנת 1913 כחווה חקלאית, כחלק מן המאמץ להרחיב את ההתיישבות והעיבוד החקלאי מדרום לכנרת. אבל השם “ביתניה” נחרת בתודעה בעיקר בזכות ביתניה עילית, שבה ישבה בשנים 1920–1921 קבוצת חלוצים של השומר הצעיר.
בביתניה עילית התרחש אחד הניסויים החברתיים הנועזים והמפורסמים של תקופת העלייה השלישית. החלוצים לא ביקשו רק לעבוד את האדמה, אלא גם לעצב אדם חדש וחברה חדשה. הם ניהלו חיי קבוצה אינטנסיביים, קיימו שיחות נפש ארוכות, וידויים אישיים וניסיונות לבחון עד כמה אפשר לפרק את העולם הישן ולבנות במקומו קהילה שיתופית, מוסרית, חלוצית ומהפכנית.
מן הצד האחד זה היה חלום גדול של דור צעיר שביקש לברוא את עצמו מחדש, ומן הצד האחר התנאים הקשים, הבידוד, המחלות והלחץ הנפשי יצרו גם משברים חריפים מאוד.
לכן ביתניה תפסה מקום כמעט מיתולוגי בתולדות ההתיישבות: לא רק חווה ולא רק תחנה בדרך, אלא מעבדה אנושית של רעיונות גדולים, של אמונה, של כאב ושל עיצוב דרך.
מי שמטייל כאן היום רואה נוף שקט ויפה, אבל מתחת לשקט הזה מסתתר אחד הפרקים העזים ביותר בסיפורה של החלוציות הארץ־ישראלית. ביתניה מזכירה שהקמת הארץ לא הייתה רק עניין של בתים ושדות, אלא גם של נפש, אידיאולוגיה, שאלות קשות וחיפוש בלתי פוסק אחר משמעות.
סכר אלומות ובריכות המים
בהמשך נגיע אל אזור סכר אלומות שעל הירדן הדרומי. הסכר נועד בעיקר לוויסות מים ולניהול נכון יותר של הזרימה באזור, ובשנים האחרונות הוקם גם סכר חדש במסגרת עבודות שיקום ופיתוח של מורד הירדן הדרומי.
סביב הסכר נוצרו קטעי מים, בריכות רדודות, גדות ירוקות ופינות יפות לעין, והאזור כולו הופך בהדרגה ליעד טיול ונופש מבוקש.
זהו סיום נהדר לקטע שמחבר בין תצפיות, מעיין, חלוציות, מורשת ונהר. מכאן נצא אל הרכב בקיבוץ דגניה ב'.
