המצודה נישאת על ראש גבעה במרכז צפת והינה שריד מהתקופה הצלבנית והממלוכית.
הצלבנים הקימו מצודה ענקית בשנת 1102 על שרידי מצודתו של יוסף בן מתיתיהו. המצודה תורחב בהמשך, תיפול לידיו של צלאח א-דין ותפורק על ידי המוסלמים בתחילת המאה ה-13. הצלבנים יישתלטו על האזור בחזרה בשנת 1240, ייבנו אותה מחדש ויהפכו אותה לאחת המצודות הגדולות ביותר במזרח התיכון:
- אורכה 252 מטר, רוחבה 112 מטר.
- המצודה תוקף בחומה כפולה וביניהם חפיר.
- גובה החומות 28 מטר, היקף החומה הפנימית 580 מטר, היקף החומה החיצונית 850 מטר.
- בחומה החיצונית ייבנו 7 מגדלים בגובה 26 מטר.
בשנת 1266 יישתלט הצבא הממלוכי בראשותו של בייברס על המצודה לאחר 6 שבועות של מצור. למצודה יוסיף 2 מגדלי ענק: מגדל אחד שמידותיו 15*20, ומגדל שני דמוי חילזון שגובהו 60 מטר, וקוטרו 35 מטר. באחרון נחצב בור מים ענק שסיפק מי שתייה לחיילי המצודה.
בתקופה העותמאנית ירדה חשיבותה של המצודה. היא ננטשה ומספר רעידות אדמה מוטטו את שרידיה.
התמונה צולמה ע"י Almog באתר ויקיפדיה
