זוהי כנסייה מהתקופה הצלבנית הנמצאת בעיר העתיקה ליד שער האריות ומסמלת על פי המסורת הנוצרית את המקום בו נולדה מרים, אמו של ישו.
מסורת מהמאה ה-2 לספירה זיהה את סיפור לידתה של מרים להורים חשוכי ילדים יהויכין וחנה במקום. הסיפור מסופר בפרוטו-אוונגליון החיצוני של יעקב ומזכיר את סיפורה של חנה המקראית. גם כאן אמא של מרים חנה (אנה) היתה עקרה בגיל מבוגר, בהמשך נגלה אליה המלאך והיא הבטיחה להועיד את ילדה למען עבודת האלוהים. הסיפור לא התקבל בצורה רשמית על ידי הכנסייה אך רבים זיהו את בריכות בית חסדא בסמוך למקום לידתה של מרים.
בתקופה הצלבנית במאה ה-12 נבנתה במקום כנסייה אשר הינה טיפוסית לצלבנים. הכנסייה הינה בזיליקה עם אולם תווך ושתי סיטראות . המבנה הינו בסגנון רומנסק והוא מאופיין בקירות עבים, בנייה פשוטה עם מיעוט עיטורים. באגף הימני מדרגות המובילות לקריפטה מהתקופה הרומית שעל פי המסורת הנוצרית מהווה את מקום לידתה של מרים.
עם תבוסת הצלבנים ב-1187, הפך צלאח-א-דין את הכנסייה למדרסה מוסלמית שנקראת על שמו: א-צלאחיה. מעל משקוף הכניסה ישנה כתובת ובה רשום: "בשם אללה הרחום והחנון. כל הטוב והיפה שעלה בגורלכם הוא מאללה. מדרסה מבורכת זו נבנתה עבור הווקף על ידי אדוננו צלאח א-דין סולטאן האסלאם והמוסלמים". כנראה שמסיבה זו הכנסייה לא נהרסה והמבנה נשמר. ב-1856 המבנה נמסר לנפוליון השלישי, כאות תודה לעזרתם של הצרפתים במלחמת קרים. הכנסייה שוקמה ונערכו בה חפירות. את הכנסייה מסרו למסדר האבות הלבנים שנוסד למען פעילות מיסיונרית באפריקה.
