פלוגה ג' של הפלמ"ח בפיקודו של אורי יפה מנתה 150 אנשים, ביניהם 40 בחורות. יחד עם סיירי הפלמ"ח עם מפקדם מוריס בן דרור יצאו למסע ארוך להכרת הנגב בשנת 1944 לפני קום המדינה.
על מנת לעקוף את המשטרה הבריטית בממשית (כורנוב), ניווטה הפלוגה דרך נחל צין, וממנו מערבה בערוצו של נחל חתירה.
האגדה מספרת כי כאשר הגיעו למרגלות המפל היבש בנחל חתירה (כ- 60 מטרים גובה!) החליטו לטפס עליו בעזרת סולם מאולתר מקני נשק הצ'כי שלהם אותם נעצו בחרכי המצוק התלול.
הבדואים שפגשו אותם לאחר מכן, כינו את המעבר "נקב אל יהוד", מקום בו גם יעלים לא עוברות, אנחנו קראנו לו מעלה פלמ"ח והיום הוא חלק משביל ישראל. במקום שלבי סולם מקני נשקים החברה להגנת הטבע בנתה סולם מתכת יציב באותו המקום להקל על המטיילים.
בראש המעלה נחצב בסלע הכיתוב מעלה פלמ"ח להנצחת גבורתם.
