פארק מערות עדולם בשפלת יהודה מיוער ברובו ומכיל שרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. הפארק נקרא על שם העיר המקראית עֲדֻלָּם, הנזכרת בתנ"ך, ומזוהה בתל הנמצא בתחומי הפארק.
הרבה לפני שדוד הפך למלך היה רועה צאן כאן על גבעות עדולם. בספר שמואל מסופר על דוד החונה בעדולם בין הקרבות בפלישתים. בהמשך חייו, כאשר שאול המלך קינא בפופולריות של דוד ורדף אחריו להרגו, התחבא דוד כאן במערות עדולם.
בחנייה שולחנות פיקניק ועבודות אמנות באבן של האמן אברי רגב. עצי הזית בשמורה הובאו לכאן מחצור הגלילית.
עולים בשביל המסומן כחול אל מערכת המסתור אשר פתחיה נמצאים בדופן של מערת פעמון, שתקרתה התמוטטה. מערות הפעמון הן למעשה מחצבות עתיקות, שנעשה בהן שימוש משני כבורות מים ואחסון תוצרת חקלאית.
האגדה מספרת:
לפני שהוכתר למלך ישב דוד בגנו וראה צרעה המשתקת עכביש. משתומם מן המחזה, נשא דוד דברים אל אלוהים, ושאלו מדוע ברא יצורים אלה שאין בהם כל תועלת: הצרעה אינה מפיקה דבש, אך ממיתה דבורים, ואילו העכביש טווה יום ולילה, אך לארוג בגד לא יצלח.
השיב לו אלוהים: עוד תבוא השעה שתלמד להעריך יצורים אלה כיאות.
בחלוף תקופת מה, החל שאול המלך לקנא בהצלחותיו הצבאיות של דוד ורדף אותו כדי לאסרו. דוד נמלט אל שפלת יהודה והסתתר במערה. מצא עכביש את פתח המערה וטווה בו את רשתו. הגיעו חיילי שאול המלך אל הפתח, הבחינו בקורי עכביש ואמרו לעצמם: אילו היה נכנס אדם למערה, לבטח היה קורע את הרשת. על כן הלך לו משם ודוד ניצל מן הרעה. לאחר שעזב שאול המלך, ניגש דוד אל העכביש והודה לו.
אז הלך דוד אל מחנה המלך במדבר, כדי להוכיח את רמתה הירודה של השמירה על המלך. הוא ניגש ליטול את צפחת המים של המלך, והנה זע אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, בשנתו, הניח את רגליו הכבדות על דוד, ומנע ממנו לצאת. אלא שאז עקצה צרעה את רגלו של שר הצבא וזה הזיזה, וכך נחלץ דוד מן הסכנה. הודה דוד בלבו לצרעה ופנה אל אלוהים ואמר: לעולם לא אפקפק עוד במעשיך.
| סוג המערה: |
| ציוד מיוחד: אין |
| הערות ואזהרות: בורות נסתרים בשטח |
| לשלב בטיול בסביבה עם: גן לאומי בית גוברין, תל לכיש, מערת הנטיפים, פארק בריטניה, גן לאומי תל עזקה, מערת התאומים |
