מערת רבי שמעון בר יוחאי היא מערה עתיקה בפקיעין, בה לפי המסורת התחבאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר במשך 12 שנה וחברו בה את ספר הזוהר. בפתח המערה עץ חרוב עתיק, לפי המסורת זהו העץ שצמח בנס עבור רשב"י ובנו, ממנו נזונו בשהותם במערה. זהו עץ החרוב הגדול והמקודש ביותר בישראל.
כיום רוב המערה חסומה עקב מפולות וניתן להיכנס רק לתחילתה. רבים נוהגים לפקוד את המערה בהילולת הרשב"י ל"ג בעומר, ללמוד בה זוהר ולהדליק נרות. על פי המדרש עץ חרוב גדל ליד המערה ומעיין פרץ בסמוך לה כדי לספק את צרכיהם, עד היום קיים עץ חרובים ענק בפתח המערה.
עד היום, המקום נחשב לקדוש גם בעיני תושביה הלא יהודיים של פקיעין. תושבי הכפר הנוצרים והדרוזים מכנים את המערה בשם “בני יעקב”. יהודים וערבים כאחד מניחים נרות, מטבעות ופכי שמן, בפתח המערה.
סיפור המערה והאגדה:
באותם ימים, בהם חי ופעל רבי שמעון בר יוחאי, היתה תקופה קשה ביותר לעם ישראל. הרומאים, ובראשם הקיסר אדריינוס, רדפו את היהודים בכל מקום. הרדיפות נמשכו מאז חורבן בית המקדש. הרומאים רצו לגזור על היהודים שימירו את דתם. דור זה נקרא בפי חז"ל: "דורו של שמד", כי זו היתה עיקר מטרתם של הרומאים: השמדה רוחנית של כלל ישראל. הם הוציאו להורג את עשרת הרוגי מלכות, אשר ביניהם נמנו גם רבותיו של רשב"י. לאחר מכן, בימיו של רבי שמעון, כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקל מעט עולם של הרומאים. אולם לא כן היה גורלו של רבי שמעון. הוא עצמו נרדף על ידי המלכות ואף הוציאו עליו גזר דין מוות, מסיבת היותו מנהיג ישראל, ומלמד תורתו. הוא הוכרח להמלט ולהתחבא במערה במשך שלש עשרה שנה.
ומעשה שהיה כך היה:
הרומאים, במקביל לגזרותיהם, התחילו בבניין ארץ ישראל: בנו גשרים ושווקים ותקנו מרחצאות. הכל כדי להראות ליהודים, שטוב וכדאי להתחבר אליהם ולחסות בצילם. באותה עת ישבו יחד חכמי ישראל והם: רבי יהודה בר אילעי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, אתם ישב גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות!" רבי יוסי שתק ולא הגיב מאומה. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם: תקנו שווקים – להנאתם ולטובתם. תקנו מרחצאות – לעדן בהם את עצמם. תקנו גשרים – לטול בהם מכס".
הלך יהודה בן גרים וסיפר את הדברים לקרוביו וידידיו, ומתוך כך נודע הדבר גם למלכות. והם חרצו את דינם כך: רבי יהודה ששיבח את הרומאים – יתעלה ויהיה ראש המדברים בכל מקום. רבי יוסי ששתק – יגלה לציפורי. רבי שמעון שגינה – יהרג!
כאשר נודע הדבר לרבי שמעון, ברחו, הוא ובנו רבי אלעזר, מביתם והתחבאו בבית המדרש. בכל יום היתה אשתו מביאה להם לבית המדרש פת לחם וכד מים.
כאשר גברו החיפושים, חשש רבי שמעון שמא יתגלה מחבואם, ואמר לבנו: הנני חושש שמא יצערו אנשי המלכות את אמא, והיא עלולה לגלות את מקום מחבואינו! יצאו רבי שמעון ובנו מבית המדרש וברחו אל מחוץ לעיר והתחבאו במערה אחת, בכפר פקיעין אשר בגליל העליון. נעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים ומעיין מים.
בזמן שהותם במערה הם פשטו את בגדיהם כדי שלא יתבלו, וישבו עד צווארם מכוסים בחול, תוך שהם לומדים ועוסקים בתורה. רק בשעת התפילה לבשו את בגדיהם והתפללו בהם.
שתים עשרה שנים רצופות ישבו רשב"י ובנו במערה, ואיש לא ידע על מקום מחבואם, זולת אליהו הנביא, שהיה בא אליהם פעמיים בכל יום ולומד עמם. באותו זמן הגיע רבי שמעון למדרגותיו הנשגבות, שם נתגלו לו סתרי תורה ורזין דרזין. לאחר שיצאו מהמערה גילה אותם לבני החבריא, וכמו שהעיד רבי יוסי, שמיום בו עזב רבי שמעון את המערה, לא היה דבר שנעלם מהחברים, וסודות עליונים ביותר נתגלו להם בבהירות כה גדולה, כאילו נתנו באותה שעה מהר סיני.
לאחר שעברו שתים עשרה שנה, מת המלך והגזרה נתבטלה, אלא שלא היה מי שיודיע על כך לרבי שמעון בר יוחאי. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן יוחאי שהמלך מת וגזרותיו התבטלו? שמעו זאת רבי שמעון ובנו ויצאו מהמערה.
בצאתם מהמערה ראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים. התפלא רבי שמעון על העולם שנוהג כמנהגו, ואמר: כיצד מניחין הללו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? כל מקום שנתנו בו עיניהם, מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: האם יצאתם מן המערה כדי להחריב את עולמי? חזרו למערתכם!
חזרו למערתם וישבו שם שנים עשר חודשים נוספים. נענה רבי שמעון ואמר: כבר נענשנו דיינו, כי גם משפט רשעים בגיהנום אינו יותר משנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
כשיצאו מן המערה, פגשו בצייד, שהיו בידו קשת וחצים ללכוד בהם ציפורים. עמדו והבחינו, כי יש מהן שנלכדות, ויש מהן שנמלטות מהחץ. כששמע רבי שמעון בת קול מן השמים האומרת: "דימוס, דימוס!" (הצלה ושחרור), לא היתה הציפור נלכדת, וכשהקול יצא והכריז: "ספקולא!", נלכדה הציפור.
פנה רבי שמעון אל בנו רבי אלעזר ואמר: "אם ציפור אינה יכולה להלכד אלא אם כן נגזר עליה מן השמים, נפש האדם בודאי שלא! למה עלינו להתחבא?"
לאחר שיצאו מהמערה, ראה רבי אלעזר כי האנשים עוסקים בהבלי העולם הזה ואינם עוסקים בתורה. היה רבי אלעזר מעניש אותם ורבי שמעון מרפא אותם. אמר לו רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם אני ואתה, שאנו עוסקים בתורה!
בערב שבת עם חשכה ראו זקן אחד כשהוא מחזיק בידו שתי חבילות הדסים וממהר לביתו. שאלו אותו: למה לך חבילות אלו?
אמר להם: לכבוד שבת הבאתי אותן, להריח בהן!
שוב שאלו אותו: למה לך שתיים, ואין די לך באחת?
אמר להם: אחת כנגד "זכור" ואחת כנגד "שמור"!
אמר לו רבי שמעון לבנו: בוא וראה כמה חביבות הן המצוות על עם ישראל! ושניהם שמחו מאד על שמצאו בדרכם יהודי יקר זה. נתיישבה ונחה דעתם, ויותר לא הקפיד רבי אלעזר.
לאחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פנחס בן יאיר, שרשב"י ובנו יצאו מהמערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריה כדי לרחוץ שם בחמי טבריה. הכניסם לבית המרחץ וסך ורחץ את גופם במים ובשמן. הבחין רבי פנחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שישבו בו במשך שלוש עשרה שנים. התחיל רבי פנחס לבכות מרוב צער, ונשרו דמעותיו על פצעיו של רבי שמעון, והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי פנחס: "אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה!"
וְאָמַּאי קָרוּ לֵיהּ (לרבי יהודה) "רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים בְּכֹל מָקוֹם"? דְּיָתְבִי (שישבו) רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב (וישב) יְהוּדָה בֶן גֵּרִים גַּבַּיְיהוּ (לידם), פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אוּמָּה זוֹ (רומאים) – תִּקְנוּ שְׁוָוקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר, כָּל מַה שֶׁתִּקְּנוּ – לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן – תִּקְּנוּ שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים – לִיטּוֹל מֵהֶם מְכָסִים. הָלַךְ יְהוּדָה בֶן גֵּרִים וְסִפֵּר (דברים) דִּבְרֵיהֶם , וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ, יְהוּדָה שֶׁעִילָּה – יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָה – יְהָרֵג".
ובאמת טענת רשב"י היא בגלל שהכיר את אומות העולם שגזרו גזירות נגד לימוד תורה ולכן לא יכולים לומר "וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה" (ע"ז ג) הרי הם הרגו את רבי עקיבא שהיה רבו של רשב"י על שלימד תורה ברבים. הם הרגו את ר' חנינא בן תרדיון גיסו של ר' מאיר בעל הנס כשספר תורה שלמד בו כרוך עליו. כל מה שהם עושים הוא על מנת למשוך לב הבחורים שלנו מלימוד תורה. ואם תאמר שבכל זאת הם משקיעים כאן כסף – הכל ממכס שגובים מאיתנו! על זה שרשב"י גילה את קלונם האמיתי אמרו הרומאים: שמעון שגינה יהרג. הלך רשב"י וברח עם בנו ר' אלעזר ונחבאו במערה י"ב שנים.
וממשיכה הגמרא לספר "הלך הוא ובנו והתחבאו בבית מדרש. כל יום היו מביאות להם הנשים לחם ומים ומהם היו מתפרנסים. כשהחזקה הגזירה חששו רשב"יו בנו שהרומאים יענו את נשותיהם על מנת שיגלו היכן הם מסתתרים והלכו להתחבא במערה. נעשה להם נס ונברא שם עץ חרובים ומעין מים והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צאורם בחול ולומדים תורה כל היום. בזמן התפילה היו מתלבשים ומתפללים וחוזרים לפשוט בגדיהם וללמוד תורה. כל זה עשו כדי שהבגדים לא יבלו. ישבו שנים עשר שנים במערה בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? שמעו רשב"י ובנו ויצאו מהמערה וראו איש חורש וזורע. אמר מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵי שָׁעָה?! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם – מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַת – קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, לְהַחְרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! חזרו למערה וישבו שם שנים עשר חודשים כיון ש"מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהֵנָּם – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ", יָצְתָה בַת – קוֹל וְאָמְרָה, צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יצאו וכל מקום שהיה הורס רַבִּי אֶלְעָזָר, היה מרפא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ (רשב"י לבנו), בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
בערב שבת ראו זקן אחד שאוחז שני בדי הדס ורץ בין השמשות. שאלו אותו למה ההדסים הללו. אמר להם, לִכְבוֹד שַׁבָּת. ולמה לא תסתפק באחד? ענה להם: אחַד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאחַד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". אמר רבי שמעון לבנו ראה כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, התישבה דעתם.
מכאן אנו רואים לכאורה שלושה שלבים ביציאתו אל העולם: שלב ראשון ביציאה ראשונה ושני שלבים ביציאה השניה.
בתחילה לאחר שיצאו מן המערה ראו אנשים זורעים וקוצרים ואמרו: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה"?! כל מקום שנותנים בו עיניהם – מיד נשרף. "יצתה בת קול ואמרה! להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. אחרי י"ב חודש "יצאה בת-קול ואמרה צאו ממערכתם".
השלב השני – לאחר י"ב חודש נוספים במערה יצאו וכל מקום שר' אלעזר היה מכה רשב"י מרפא. אמר לו רשב"י לר' אלעזר – בני, די לו לעולם אני ואתה".
השלב השלישי – בערב שבת בין השמשות ראו סבא הולך לאיטו ובידיו שתי אגודות הדסים. כשראה שהגיע בין השמשות החל לרוץ. אמרו לו: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. ושוב שאלו: לא די באחד! וענה: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר לו ר"ש לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל! "יתיב דעתייהו" נתיישבה דעתם.
אמר לו רבי שמעון: "אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן, לא היית מוצא בי כל כך הרבה תורה!"
אמנם גם לפני שיצא רבי שמעון אל המערה היה גדול מאד בתורה, אך לפני היות רבי שמעון במערה – כאשר היה מקשה קושיה בתוך לימודו, היה רבי פנחס מתרץ ועונה שנים עשר תירוצים. ואילו עתה, לאחר יציאתו מהמערה – כשהיה רבי פנחס מקשה קושיה, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים על קושייתו.
לאחר שרחצו את גופם בחמי טבריה, עלתה להם ארוכה. פצעיהם נתרפאו וגופם התחזק והחלים.
סוג המערה: |
ציוד מיוחד: אין |
הערות ואזהרות: |
לשלב בטיול בסביבה עם: |