בור המים הנבאטי בפתח נחל חווארים ליד שדה בוקר

הנבטים והמדבר: חוקי המדבר, בורות מים חבויים ושיטות אגירה

הנבטים היו שבט ערבי־מדברי, שבולט במקורות ההיסטוריים החל מן התקופה ההלניסטית (סביב המאות ה־3–2 לפנה״ס), והתעשר לאורך מאות שנים משליטה בנתיבי מסחר מדבריים – ובראשם מסחר הבשמים: מור ולבונה.

כדי לאפשר תנועה בטוחה של שיירות ולקיים יישובי קבע באזורים צחיחים, הם פיתחו בנגב ובאזורי המדבר מערכות מים מרשימות: סכרי הטייה, תעלות, טרסות, בארות ובורות מים חצובים ומטויחים – שחלקם ממשיכים לפעול עד היום.


הסוד של הנבטים במדבר לא היה “למצוא מים”, אלא להפוך גשם קצר ונגר עילי למערכת אספקה יציבה. בעזרת סכרים קטנים שמטים זרימה, תעלות הובלה ובורות חצובים ומטויחים שנאטמו היטב – הם הצליחו לאגור מים לחודשים, להסתיר נקודות מים אסטרטגיות, ולתמוך בשיירות ובערים לאורך דרכי המסחר בנגב.


“חוקי המדבר” של הנבטים: למה מים הם חוק, לא רק משאב

במדבר, מים הם כוח. לכן סביב המים התפתחה אצל הנבטים תרבות של כללים וניהול מעשי:

1) כללי שיירות ותזמון

  • תנועה במדבר חייבה תכנון מוקדם: נקודות עצירה, מרחקים, זמן הליכה בין מאגרים, וסדרי לינה.

  • מערכת תחנות דרך וקווי תנועה יצרה “מפת ביטחון” לשיירות: מי שיודע איפה המים – יכול לנוע; מי שלא – נעצר.

2) כללי בעלות ושימוש במים

  • נקודת מים אינה רק “מקום”: היא נכס. לכן התקיימו כללים סביב זכות שימוש, קדימות, חלוקת מים, ותיאום בין קבוצות.

  • ניהול מאגרים דרש גם תחזוקה תקופתית: ניקוי סחף, תיקון טיח, ופתיחת/סגירת מעברים.

3) כללי סודיות והגנה

  • במדבר, “בור מים חבוי” הוא יתרון אסטרטגי. הסתרה של נקודות מים מאפשרת לשיירה נבטית יתרון על מתחרים, ומקטינה סיכון של השתלטות או הרס בידי יריבים.


היכולת המופלאה “למצוא” מים: למעשה, זו הנדסת נגר חכמה

הנבטים פעלו לפי עיקרון פשוט ומבריק: במדבר לא מחכים למעיין – לוכדים את הגשם כשהוא בורח.

עקרונות השיטה הנבטית

  1. זיהוי אגן ניקוז
    הבנה של השטח: מאיפה יגיע הנגר בעת גשם, איפה הוא מתרכז, ואיפה אפשר “לתפוס” אותו לפני שייעלם בערוצים.

  2. סכרי הטייה קטנים (ולא בהכרח “סכרים גדולים”)
    במקום לעצור נהר (שאין), הם הטו זרימה זמנית מערוץ משני אל תעלה או ישירות אל בור אגירה.

  3. תעלות קצרות עם שיפוע מדויק
    מספיק שיפוע כדי להזרים מים, לא יותר מדי כדי לא לסחוף טיח/קרקע ולהרוס את המערכת.

  4. בורות חצובים ומטויחים עד התקרה

    • חציבה בסלע ליצירת נפח אגירה גדול.

    • טיח איכותי להפחתת חלחול ושמירת מים.

    • לעיתים תכנון שמקטין אידוי (פתח קטן, ירידה פנימית, חלל מוצל).

  5. חקלאות נגר וטרסות
    לצד אגירה לשתייה, הם ניצלו נגר גם להשקיה: טרסות וקירות אבן בנחלים ובמדרונות שגרמו למים להיספג בקרקע, לא לברוח.


למה להסתיר בורות מים? ההיגיון שמאחורי “מים סודיים”

בור מים גלוי הוא מטרה: לכל עובר אורח, לכל שיירה מתחרה, ולכל אויב. לכן בורות רבים תוכננו כך:

  • שהם אינם בולטים מהדרך, ולעיתים נמצאים מעט מחוץ לקו ההליכה הטבעי.

  • הכניסה אליהם יכולה להיות קטנה ומוסתרת, עם גרם מדרגות פנימי לתחזוקה.

  • מי שלא מכיר את המקום – יכול לעבור לידו בלי להבין שיש שם מים.


בור חווארים בנחל חווארים: דוגמה מצוינת לשיטה הנבטית

בור חווארים בפתח נחל חווארים (ליד שדה בוקר) הוא דוגמה אופיינית ליכולת הנבטית לאגור ולהסתיר מים בתנאי מדבר:

  • מדובר בבור חצוב בסלע, בעל צורה מרובעת, שבו הותירו עמוד מרכזי לתמיכת התקרה.

  • בעבר הבור היה מכוסה, ורק פתח קטן הוביל אל גרם מדרגות פנימי לצורך תחזוקה.

  • הקירות מטויחים עד התקרה כדי לשמר כל טיפה.

איך הבור מתמלא?

  • הבור ניזון מסכר הטייה קטן ופשוט מאבני שדה על ערוץ משני סמוך.

  • בעת גשם נאגר הנגר מאגן הניקוז של הערוץ ומוזרם אל הבור.

  • השילוב בין אגן ניקוז מתאים, סכר הטייה ותכנון אטום – מסביר כיצד גם כיום, בסוף חורפים טובים, ניתן למצוא בורות כאלה מלאים.

מה הופך אותו ל”נבטי” בהיגיון שלו?

העיקרון הוא לא “מעיין קבוע”, אלא מערכת שמנצלת אירועי גשם קצרים וממירה אותם לאגירה ארוכת טווח – תוך הסתרה מהדרך כדי לשמור את המשאב למי שמכיר את הסוד.


הגמל והמים: לוגיסטיקה מדברית, לא קסם ביולוגי

השימוש בגמל היה מהפכה מדברית: נשיאת משקל, עמידות, וטווחי תנועה גדולים. אבל הגמל לבדו לא פתר את בעיית המים. היתרון הנבטי היה שילוב:

  • גמל שמאפשר תנועה ארוכה,

  • יחד עם מערכת נקודות מים מתוכננות ומוסתרות,

  • שמצמצמת סיכון ומאפשרת מסחר שיטתי לאורך זמן.


ניסיונות מודרניים להעתיק את השיטות הנבטיות

העניין בשיטות הנבטיות התחזק בעשורים האחרונים בגלל הצורך בפתרונות מים וחקלאות בתנאי יובש. ניסיונות מודרניים מתמקדים בעיקר ב”הנדסת נגר בקנה מידה קטן”:

1) שיקום טרסות ומערכות נגר עתיקות

במקומות שונים בנגב נעשים מאמצים לשחזר/לשמר טרסות, סכרים ותעלות כדי להבין מה עובד, וכיצד ניתן להחזיר נגר לקרקע ולייצר לחות זמינה לצמחייה.

2) חקלאות נגר מודרנית

חקלאים וחוקרים בוחנים דרכים להטות נגר אל חלקות, לייצר אזורי הצפה מבוקרת, ולהאריך את זמן השהייה של מים בקרקע – רעיון קרוב מאוד לעקרונות הנבטיים.

3) “לימאנים” ותפיסת שיטפונות קטנים

פתרונות מודרניים באזורים צחיחים כוללים סכרים קטנים היוצרים אזור הצטברות סחף ולחות לאחר שיטפון – כדי לעודד צמיחה ולייצב קרקע.

4) מיפוי מתקדם של מערכות עתיקות

שימוש בצילומי אוויר, לוויין וכלי ניתוח מתקדמים מאפשר לזהות שרידי טרסות ומבני נגר – ללמוד מהם, ולהחליט איפה נכון לשקם מערכת או לבנות חדשה בהשראתן.

סוג המערה: בור מים נבאטי
ציוד מיוחד: אין
הערות ואזהרות: 
לשלב בטיול בסביבה עם: נחל חווארים, עין עובדת, עין עקב, מרפסת השטפונות בנחל צין, עין מעריף