מערות גן לאומי ארבל והר ניתאי – הקרב האחרון בגליל

הארבל הוא מצוק אדיר, נישא מעל הכנרת. נוף מרשים נשקף ממנו למטה – התהום הפעורה תחתיו, סירות הדייגים בכנרת ובתי הכפרים הערביים והיהודים פזורים סביב כקוביות לגו קטנטנות. החברה להגנת הטבע קבעה מסלול אתגרי, המשלב סולמות, יתדות וכבלי מתכת לעזרת המטיילים שבאים לטפס על דופן המצוק.

מצוקי גיר ודולומיט גבוהים עוטפים את נחל ארבל משני צידיו, הר ארבל כ- 390 מ' מעל לכנרת, והר ניתאי כ 360 מ' מעל הכנרת. המצוקים מנוקבים במערות חלקם טבעיות וחלקם חצובות ובתוספת בניית קירות, מעקות ומעברים נוצרה כאן מצודה ששימשה את יהודי הגליל בקרב האחרון מול הרומאים.

ממול הר הארבל על מערותיו והמצודה נמצא הר ניתאי המנוקב גם הוא במערות ששימשו בזמנו למגורים ולהגנה. אולי כאן התרחשה הדרמה בימיו של הורדוס בקרב הגדול שהתרחש פה שבמהלכו שולשלו חיילים רומיים בכלובים אל מחבואי היהודים וטבחו בהם (מלחמות היהודים א' טז).

על פיסגתו הר ניתאי שרידים של חומת ביצורים באורך 322מ' ובעובי 2.2מ' הנראית מרחוק עם תשעה מגדלים. כנראה מדובר בדייק מצור רומי או בשרידי ביצורי יוסף בן מתיתיהו כקו הגנה אחרון שאחרי פריצתו נותר למגינים האופציה של הסתתרות במערות שבמצוק שמתחת.

נוף הרים ושמיים, מצודה היסטורית, אגדה עתיקה ופריחה מרהיבה

היה זה יום חם ושטוף שמש, כאשר נסענו לשמורת הארבל הנישאת על ראש המצוק. תחתינו הכנרת התכלכלה נפרשה במלוא הודה. בין הארבל לכנרת נמצא היישוב מג'דל הידוע כמקום הולדתה של מריה מגדלנה, בת הזוג של ישו על פי האגדה. ההר מולנו נקרא הר ניתאי על שם גיבור תנ"כי, ומרחוק פסגת החרמון נוצצת בלבן.

התחלנו לרדת במסלול התלול על פני המצוק, היתדות להטו מחום השמש בכפות ידינו המזיעות, בזים חגו מעלינו, מחכים אולי לטרף קל או למטייל שימעד. אוחזים בכבלים נצמדנו לסלע כאילו חיינו תלויים בכך. בלב פועם ממאמץ ומפחד המשכנו, מתעלמים מקשיי הדרך ומתרכזים בנוף המדהים שמולנו.

במחצית המצוק הגענו לשרידי מבצר ארבל. במצוק מספר מערות, אשר שימשו בתקופה ההיסטורית לאחסון ולמגורים. בהמשך הורחבו המערות לאולמות, שחוברו ביניהם במנהרות חצובות, ונבנו גרמי מדרגות להקל על המעבר. להגנה על המקום נבנו חומות והמקום הפך למצודה, בה התבצרו יהודי הגליל בתקופת המרד הגדול בקרב נגד המלך הורדוס.

ישבנו לנוח בחורבות המקום, ונזכרנו בתיאורו של ההיסטוריון היהודי הרומי, יוספיוס פלביוס, על מצוקת הנצורים ומלחמתם לקידוש השם.

האגדה על משליך הילדים:

היו אלה ימי שלטון המלך הורדוס, תקופה קשה ביותר ליהודי הגליל. מלחמות וקרבות התנהלו בכל מקום, דם רב נשפך וחללים רבים נפלו לשני הצדדים הנצים. קנאי הגליל, שסירבו לקבל עליהם את מרות הורדוס, החליטו למרוד בו ובמשטרו הלוחץ והתבצרו במבצר שבמצוק (לימים מצוק ארבל).

ראה הורדוס כי מסרבים היהודים לקבל עליהם את מלכותו וציווה לשלוח אליהם חיילים שיילחמו בהם. כשהבחינו היהודים ממרומי המצוק בחיילי הורדוס המטפסים ומתקרבים אליהם, החלו להשליך עליהם אבנים ושמן רותח כדי להבריחם. הורדוס הבין שהיהודים אינם מאפשרים לחייליו להתקדם והודפים אותם מלמעלה, וניסה דרכים שונות ומשונות לחדור למבצרם. לבסוף מצא תחבולה: שלשל את חייליו מלמעלה בתוך ארונות קש כשהם קשורים בחבלים.

לאחר מאמצים רבים הגיעו החיילים לפתחי מערות היהודים. היהודים המופתעים, שלא ציפו שיצליחו להגיע אליהם, ידעו כי כוחם לא יעמוד להם מול חייליו המשוריינים והמאומנים של הורדוס. פחד ואימה השתלטו עליהם, ונצמדו לקירות הפנימיים של המערות. אולם חיילי הורדוס, המצוידים במוטות ארוכים שבקצותיהם ווים, גררו אותם החוצה באכזריות והשליכום לתהום הפעורה.

יהודי זקן, שהסתתר גם הוא במצוק עם כל משפחתו, ראה את החיילים הרומיים בגלימותיהם האדומות ובחרבותיהם השלופות מתקרבים אליו, הבין כי קצו קרב. הוא לקח את אחד מילדיו, זעק בקול גדול: "שמע ישראל!" והשליכו לתהום. הקרב עצר. החיילים עמדו מזועזעים מול מחזה נורא זה. הם נזכרו בילדיהם שלהם המחכים להם בבית והתחננו בפני הזקן כי יחדל, ואף הבטיחו לו שלא יפגעו בו ובילדיו. אבל הוא לא שעה לקריאותיהם. הוא ידע שאם ייכנע להם, יהפכו הוא ואחיו היהודים עבדים לרומאים הכופרים עד סוף ימיהם וייאלצו לזנוח את מצוות השם.

לקח את ילדו השני, אשר פרפר מפחד בין ידיו, נישקו והשליך גם אותו לתהום, תוך קריאת "שמע ישראל" מהדהדת. החיילים הוסיפו לצעוק לו שיעצור ואף הבטיחו לו כי ישחררו מייד אותו ואת כל שאר היהודים, אולם ללא הועיל. כך לקח הזקן את כל שבעת ילדיו ואת אשתו והשליך אותם אחד אחד לתוך התהום. לבסוף – לאחר שלא נותר אף אחד ממשפחתו – קפץ גם הוא אל מותו.

המשיח הארבלי

בגמרא מסופר כי המשיח דווקא מכאן, סיבה טובה לבוא לטיול ולהעיר אותו, וכך מסופר: "פעם חרש איכר את שדהו בבקעת ארבל ופתאום געה שורו. ערבי ששמע את געיית השור קרא: 'יהודי, התר שורך והתר מחרשתך כי בית המקדש חרב'. אחרי זמן געה השור שנית ואותו ערבי אמר: 'יהודי, יהודי, קשור שורך וקשור מחרשתך, כי המלך המשיח נולד'. אמר לו: 'מה שמו?' אמר לו: 'מנחם'". כאן בסביבה גדל כבר משיחים והוזים, מישו הנצרתי וחברתו לחיים מרים מכפר מגדל למרגלות מצוק הארבל, חכמי גמרא ומנהיגי העם כמו ניתאי הארבלי, ואחרים.

סיימנו לרדת מהמצוק והגענו לשביל המעגלי שיוביל אותנו בחזרה לראש המצוק. מולנו נפרשו מרבדים של כלניות וחרציות באדום ובצהוב. הכנרת נראתה שלווה מאי פעם והלב נרגע מהמאמץ ומהפחד. בחניה קנינו ארטיק שוקו, סיום מושלם לטיול ולאגדה.

סוג המערה: 
ציוד מיוחד: אין
הערות ואזהרות: 
לשלב בטיול בסביבה עם: