קפה כסית דיזנגוף 117 – סיפור המוסד של הבוהמה בתל־אביב

מעטים המקומות בתל־אביב שהפכו למילה נרדפת לתרבות, ספרות, תיאטרון ורכילות טובה — וקפה כסית הוא מהבודדים שבהם. זה לא היה “רק” בית קפה: זה היה חדר המנוע של הבוהמה. מי שנכנס לשם קיבל אספרסו, ובונוס: סיכוי גבוה לשבת ליד שיר שעוד לא נכתב.

בית קפה כסית המיתולוגי של תל-אביב

כסית נולד בשנת 1935 כבית קפה קטן ברחוב בן־יהודה 59, שהקימו יחזקאל (חצקל) ויינשטיין, ליובה גולדברג ואילונה מרדכוביץ.
השם “כסית” ניתן לו בידי המשורר אברהם שלונסקי, על שם אבן החן “כסיתא”.
אחרי פירוק השותפות המוקדמת, חצקל פתח את “כסית” המוכר והמיתולוגי בשנת 1944 בכתובת דיזנגוף 117.

איך התחיל הסיפור: “כסית הראשון” בבן־יהודה

ב־1935 שלושה שותפים הקימו את בית הקפה הראשון בבן־יהודה 59.
הוא הפך מהר מאוד למוקד משיכה לחבורה הספרותית של התקופה; שלונסקי עצמו, לאה גולדברג, אברהם חלפי ונתן אלתרמן נמנו עם הלקוחות הקבועים.

אבל כמו בסיפורים תל־אביביים טובים — גם כאן הייתה דרמה: השותפות הסתיימה בסכסוך, וה”כסית” הראשון דעך.

המעבר לדיזנגוף 117: “כסית השני” והלידה של מיתולוגיה

ב־1944 חצקל החזיר את השם “כסית” לחיים, והקים את בית הקפה בדיזנגוף 117 — זה שהפך לאגדה.
מהר מאוד המקום קיבל תדמית של “פריז לעניים” — מועדון פתוח שבו אפשר לפגוש באותה שעה משורר, שחקנית, צייר, פוליטיקאי… ולפעמים את כולם ביחד באותו שולחן.

“הפרלמנט של כסית”: הכיסאות הכי שמורים בעיר

בשנות ה־50 היה בכסית אגף מיוחד ששמור לחברי “הפרלמנט של כסית” — חבורה קבועה של אנשי רוח ותרבות שהפכו את המקום לדיון מתמשך על אמנות, פוליטיקה וחיים.
אם היית צריך “לעשות סיבוב” בעיר כדי שיראו אותך — לפעמים הסיבוב היה פשוט: להיראות בכסית.

מי ישב שם: רשימת האורחים שהפכה לקאנון

בין יושבי כסית לאורך השנים נמנו (בין היתר) נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא, אלכסנדר פן, יוסף זריצקי, חנה מרון, יעקב רכטר, וגם אנשי “לול” ובראשם אורי זוהר ואריק איינשטיין.

קוריוז תל־אביבי נהדר: לפי תיאורים מאוחרים יותר, מעל כסית הייתה דירה שבה משה דיין היה נפגש עם המאהבת שלו — מסוג הפרטים שעושים לתל־אביב את מה שהיא (לטוב ולרע).

כסית בתרבות הפופ: סרטים, שירים ותיעוד

• בסרט “חור בלבנה” (1964) של אורי זוהר מופיע כסית כחלק מהנוף התל־אביבי.

• בשנים 2010–2011 שודרו בערוץ 8 הסרטים התיעודיים “כל אנשי כסית” ו**“כל אנשי כסית – הדור האחרון”**, שסקרו את הסיפור של המקום.

• ובחזית המוזיקלית: יענקל’ה רוטבליט כתב את “איך עושים תקליט” עם שורות שממש מציירות את כסית מבפנים.

השנים המאוחרות: הסכסוכים, המיתוג מחדש והסוף

בסוף שנות ה־90 התפוצץ סכסוך מתוקשר: הוותיקים הואשמו בישיבה ממושכת “לא כלכלית”, והם מצדם טענו שמדובר במוסד תרבות עירוני־תל־אביבי שחייב להישמר.
בתחילת 2004 המקום עבר לבעלות חדשה ונפתח מחדש כ־Coffee Inn, עם ניסיון לשמר “פינת כסית” ותמונות מהעבר — אבל הרוח כבר הייתה אחרת.
גלגול המקום נסגר לבסוף בשנת 2014.

עובדות קטנות שעושות את הקסם

• השם “כסית” הוא לא סתם צליל יפה: הוא נקשר ל“כסיתא” — אבן חן, ומופיע גם בהקשרים מדרשיים שמוזכרים בתולדות השם.

• לכסית הייתה הילה של מקום שבו “הכול קורה”: ספרות, תיאטרון, ציור, שירים — ואלגנטיות תל־אביבית לא רשמית.

• הוא מוזכר כבית קפה שהיה “כוכב” של סיפורי העיר, כולל פרטים צבעוניים כמו תיבת דואר וקבוצת כדורגל של המקום (כן, גם לקפה יש לפעמים ליגה).