יפו של פעם: בעקבות ה"ג'מעה" של מנחם תלמי
בואו איתי למסע בזמן אל יפו שכבר איננה. לא זו של הגלריות המצוחצחות והמסעדות היוקרה, אלא יפו של "תמונות יפואיות" – עיר נמל מחוספסת וחיה, עם ריח של ים, דגים טריים ועשן נרגילות.
נתחיל בנמל, שם עדיין אפשר לדמיין את הסווארים מעמיסים סחורה בקריאות "יאללה, יאללה!", את רשתות הדייגים פרושות לייבוש בשמש, וריח הברבוניאס הטריות מתערבב בבריזה המלוחה. כאן, במסעדת הדגים של עזרא, היה סלומון הגדול יושב כמו מלך בממלכתו, כוס ערק ביד אחת ודג מטוגן בשנייה, מספר סיפורי גבורה שהולכים ומתנפחים עם כל כוסית.
נעלה במדרגות הצרות אל "הקפה של התורכי", שם עדיין מהדהד צליל קוביות השש-בש על לוח העץ המשובץ. פה היה יושב אלברט הבקבוק, מערבב את הקיימק בקפה השחור שלו ומתווכח עם דוד הקפיץ על הטלת הקוביות האחרונה. "וואלה, יא חביבי," היה צועק, "אתה משחק עם עיניים או בלי עיניים?"
בסמטאות השוק, בין דוכני התבלינים והירקות, היה חיים הזורק מתרוצץ כמו חתול רחוב, תמיד בריצה מהשוטרים אבל אף פעם לא שוכח לעצור אצל אבו-חסן לנגב צלחת חומוס עם שמן זית בוהק. "תביא עוד פיתה," היה צועק, "ושים הרבה פלפל חריף!"
והנה המדרכה של ג'מילי, הפינה המפורסמת שבה ה"ג'מעה" הייתה מתכנסת בערבים. כאן, מול הים הכחול, היו יושבים על ארגזים הפוכים, מעשנים נרגילה ומספרים סיפורים שהפכו לאגדות. ומי יכול לשכוח את ברכה אמבולנס? בקומה השנייה של החומה (היום בית כנסת), הייתה מקבלת את "החולים" שלה – ביקור אחד והבחור היה נרפא מהחצ'קונים עם חיוך מבויש על הפנים.
זו הייתה יפו של פעם – עיר שבה כל פינה סיפרה סיפור, כל ארוחה הייתה חגיגה, וכל יום היה הרפתקה חדשה. עיר של אנשים אמיתיים, לא מושלמים, אבל עם לב ענק והומור שלא נגמר. היום אולי קשה למצוא את יפו הזו, אבל אם תקשיבו טוב, עוד אפשר לשמוע את הדי הצחוק והסיפורים מהדהדים בין החומות העתיקות.
אולי גם נעצור לטעימות ברבוניאס טריות רוחשות על המחבת עם עראק זחלאוי, קפה שחור עם קיימק, ננגב חומוס חם עם הרבה שמן זית וננוח עם נרגילה בטעם תפוח…
נא לא להתקשר למשרד ! ההרשמה ע"י הצטרפות לקבוצת הוואטאפ.
הטיול הינו בהגעה עצמית, נפגשים בשעה 10:00 ביפו.
נק' מפגש מדויקת תישלח לנרשמים יום לפני הטיול, אורך הסיור כשעתיים וחצי.
הטיול אכן ללא תשלום אך המדריך ישמח לקבל טיפ הוגן, תודה 🙂
התמונה העליונה: עטיפת הספר תמונות יפואיות
